<h1>ס' א'—כ"ב</h1>
<h2>דף לט:</h2>
ואלה סדר הפטרות שבתות השנה כל אחת ואחת מעניין הסדר. והמיימון [פי"ב מהלכ' תפלה הי"ג] לא כתב מנהגנו. וזה המנהג, בראשית כה אמר יי, עד ויאדיר. ישעיה [מ"ב ה'—כ"א]. נח רני עקרה, עד כי פארך. בישעיה [נ"ד א'—נ"ה ה']. לך לך למה תאמר, עד תתהלל. בישעיה [מ' כ"ז—מ"א ט"ז]. וירא ואשה אחת, עד ותאמר שלום. במלכים [ב ד' א'—כ"ג]. חיי והמלך דוד, עד דוד לעולם. במלכים [א א' א'—ל"א]. תולדות משא מלאכי, עד מל[א]ך יי צבאות. במלאכי [א' א'—ב' ז']. ויצא ויברח יעקב, עד יכשלו בם. בהושע [י"ב י"ג עד סופו]. וישלח חזון עובדיה, עד סוף הספר. בעובדיה. וישב על שלשה פשעי ישראל, עד מי לא ינבא. בעמוס [ב' ו'—ג' ח']. מקץ ויקץ שלמה, עד מלך על כל ישראל. במלכים [א ג' ט"ו—ד' א']. בחנכה רני ושמחי, עד חן חן לה. בזכריה [ב' י"ד—ד' ז']. שבת שנייה ויעש חירם, עד להיכל זהב. במלכים [א ז' מ'—נ']. ויגש קח לך עץ, עד בתוכם לעולם. ביחזקאל [ל"ז ט"ו—כ"ח]. ויחי ויקרבו ימי דוד, עד ותכן מלכותו מאד. מלכים [א ב' א'—י"ב]. שמות הבאים ישרש, עד לא יחיש. בישעיה [כ"ז ו'—כ"ח ט"ז]. וארא בקבצי בית ישראל, עד וידעו כי אני ה'. (בירמיה) [ביחזקאל כ"ח כ"ה—כ"ט כ"א]. בא עגלה יפיפיה, עד לא אנקך. בירמיה [מ"ו כ'—כ"ח]. בשלח ודבורה, עד סוף השירה. בשפטים [ד' ד'—ה' ל"א]. יתרו בשנת מות, עד בן טבאל. בישעיה [ו' א'—ז' ו']. משפטים שלוח עבדים, עד לפני כל הימים. בירמיה [ל"ד ח'—ל"ה י"ט]. תרומה ויי נתן חכמה, עד עמי ישראל. במלכים [א ה' כ"ו—ו' י"ג]. תצוה הגד את בית ישראל, עד ורציתי אתכם. ביחזקאל [מ"ג י'—כ"ז]. תשא וישלח אחאב, עד יי הוא האלהים. במלכים [א י"ח א'—ל"ט]. ויקהל ויעש חירם, עד להיכל זהב. במלכים [א ז' מ'—נ']. פקודי ותשלם כל המלאכה, עד מלא כבוד יי. במלכים [א ז' נ"א—ח' י"א]. ותכל אז אמר שלמה, עד בהוציאו אותם. במלכים [א ח' י"ב—כ"א]. ויקרא עם זו יצרתי, עד בישראל יתפאר. בישעיה [מ"ג כ"א—מ"ד כ"ג]. צו ספו על זבחכם, עד באלה חפצתי נאם יי. בירמיה [ז' כ"א—ט' כ"ג]. פרשת שקלים בן שבע שנים יהואש, עד לכהנים. במלכים [ב י"ב א'—י"ז]. פרשת זכור פקדתי עמלק, עד וישסף. בשמואל [א ט"ו ב'—ל"ג]. פרשת פרה בית ישראל יושבים על אדמתם, עד וידעו כי אני יי. ביחזקאל [ל"ו ט"ז—ל"ח]. פרשת חדש בראשון באחד לחדש, עד עולת תמיד. ביחזקאל [מ"ה י"ח—מ"ו ט"ו]. יום א' של פסח בעת ההיא, עד בכל הארץ. יהושע [ה' ב'—ו' כ"ז]. יום ב' וישלח המלך, עד קם כמהו. במלכים [ב כ"ג א'—כ"ה]. ז' חול המועד היתה עלי, עד דברתי ועשיתי. ביחזקאל [ל"ז א'—י"ד]. יום שביעי שירת דוד, עד סופה. בשמואל [ב כ"ב א'—נ"א]. יום שמיני עוד היום בנוב, עד קדוש ישראל. בישעיה [י' ל"ב—י"ב ו']. שמיני ויוסף עוד, עד איש לביתו. בשמואל [ב ו' א'—י"ט]. תזריע ואיש בא, עד כברת ארץ. במלכים [ב ד' מ"ב—ה' י"ט]. מצורע וארבעה אנשים. במלכים [ב ז' ד']. אחרי הלא כבני כושיים, עד אלהיך. בעמוס [ט' ז' עד סופו]. קדושים התשפט התשפט עד אני יי. ביחזקאל [כ' ד'—כ']. אמור והכהנים והלוים, עד הכהנים. ביחזקאל [מ"ד ט"ו—ל"א]. בהר ויאמר ירמיהו. בירמיה [ל"ב ו']. בחוקתי יי עוזי, עד כי תהלתי. בירמיה [ט"ז י"ט—י"ז י"ד]. במדבר והיה מספר, עד וארשתיך. בהושע [ב' א'—כ"ב]. נשא ויהי איש מצרעה, עד אשתאול. שפטים [י"ג ב'—כ"ה]. שבועות יום א' ויהי בשלשים, עד ממקומו. יחזקאל [א' א'—ב' י"ב]. יום שני תפלה לחבקוק, עד בנגינותי. חבקוק [ג' א' עד סופו]. בהעלותך רני ושמחי עד חן חן לה. זכריה [ב' י"ד—ד' ז']. שלח וישלח יהושע, עד מפנינו. יהושע [ב' א'—כ"ד]. קרח לכו ונלכה הגלגל, עד ויתן יי קולות. שמואל [א י"א י"ד—י"ב י"ח]. חוקת ויפתח הגלעדי, עד אותו נירש. שפטים [י"א א'—כ"ד]. בלק והיה שארית, עד והצנע לכת. מיכה [ה' ו'—ו' ח']. פנחס דברי ירמיהו, עד רעה תבא. ירמיה [א' א'—ב' ג']. מטות שמעו דבר יי, עד ובו יתהללו. ירמיה [ב' ד'—ד' ב']. מסעי ויד יי היתה. במלכים [א י"ח מ"ו]. דברים חזון ישעיהו, עד בצדקה. ישעיה [א' א'—כ"ז]. ואתחנן נחמו נחמו, עד לא נעדר. ישעיה [מ' א'—כ"ו]. ט' באב אסף אסיפם, עד חפצתי נאם יי. ירמיה [ח' י"ג—ט' כ"ג]. עקב ותאמר ציון, עד קול זמרה. ישעיה [מ"ט י"ד—נ"א ג']. ראה עניה סוערה, עד כי פארך. ישעיה [נ"ד י"א—נ"ה ה']. שפטים אנכי אנכי, עד אלהי ישראל. ישעיה [נ"א י"ב—נ"ב י"ב]. תצא רני עקרה, עד מרחמך. ישעיה [נ"ד א'—י']. תבא קומי אורי, עד אחישנה. ישעיה
כתב הר"מ מלונד', דאין אומ' מחר חדש כי אם חל ראש חודש בשבת ויום א', אבל אם חל ביום א' בלבד אין אומרים בשבת מחר חדש, כי אם הפטרת שבת, כי מה לנו להפטיר כי אם מעניין הפרשה דבשלמא כשחל בשבת ויום א' אז קאי ההפטרה אספר תורה דראש חודש דסליק מניה. וכן מדכר בהפטרה מעניין ראש חודש. וכשחל ראש חודש בשבת בלבד אז מפטירין השמים כסאי. והר"ם אביו הנהיג לומר לעולם מחר חדש אפילו לא אירע ראש חודש בשבת
מכאן ואילך נחלקו הגאונים, המיימון כתב לאתם נצבים, שוש אשיש. וילך, שבת שבין ראש השנה לצום כפור, שובה ישראל. האזינו, דרשו. ברכה, ויהי אחרי מות משה. ויש מפטירין, ויעמד שלמה. ונכון לקרא שלושה פסוקים מויעמוד שלמה ואחר כך ויהי אחרי מות משה. ויש מפטירין שוש אשיש אחר יום הכפורים מפני שמחת כפרת עונות. ועוד שהוא נגד זמן שמחה שהיא סוכות. ושובה קודם ראש השנה שכתוב תקעו שופר. ודרשו בין ראש השנה ליום כפור דכתיב בהמצאו ואימתי בהמצאו בין ראש השנה ליום כפור. וכשיש רק שתי שבתות מניחין דרשו שהרי נאמרה בצום גדליה. ויש מפטירין שובה לעולם אחר יום הכפורים, דיפה תשובה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין, ושוש אשיש לפני ראש השנה. משל לבן מלך, שהמלך רוצה לדונו ויודע שידונו בטוב ולהכי שמח, ועוד לסמוך נחמה לנחמה. ונהרא ונהרא ופשטיה. יום ראשון מראש השנה, מפטירין ויהי איש אחד מן הרמתים, עד משיחו בשמואל. יום שני, כה אמר יי מצא חן, עד נאם יי בירמיה. שחרית כפור, סלו סלו, מנחה, ספר יונה כולו. יום ראשון מסוכות הנה יום בא ליי. שני ויקהלו. חול המועד, ביום בא גוג. שמיני עצרת ויהי ככלות שלמה. ראש חודש שחל בשבת, השמים כסאי, עד סוף הספר בישעיה. ואב שחל בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, ואין מנהגנו כן, אלא שמעו דבר יי בירמיה. ראש חודש שחל באחד בשבת מפטירים בשבת שלפנים מחר חדש בשמואל.
